הכרעת דין בתיק תת"ע 3843-07-12

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 לפיה נהג ברכב לא יאחז בטלפון קבוע או נייד ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית.

בהתאם לעדותו של השוטר (ע.ת 1 - רס"מ אורן שמואל) נראה הנאשם על ידו כאשר הוא נוהג ברכב ומכשיר טלפון נייד אותו אחז בידו צמוד לאוזנו השמאלית.

הנאשם מצידו הסכים כי במהלך הנסיעה דיבר באמצעות הטלפון אך שיחה זו נערכה כאשר הטלפון היה  על מושבו בין רגליו וכי תמיד כך מוחזק הטלפון ברכבו בין רגליו מאחר ואין לו תושבת ברכב להחזקת הטלפון.  (ראה עמוד 7 שורה 16 לפרוטוקול מיום 18.12.12)

הנאשם הסביר  כי למרות החזקת הטלפון בצורה זו, השיחה בוצעה באמצעות דיבורית שהייתה מותקנת ברכב. לטענת הנאשם הטלפון עצמו מצויד במערכת בלוטוס שמתקשרת עם רמקול הדיבורית   ולאחר כניסת השיחה לחץ הוא על כפתור שחיבר בין הדיבורית לטלפון וכך בוצעה השיחה מהמערכת המשולבת מבלי שידיו עזבו את ההגה.

כבר בשלב זה, ולפני שאכנס לטענות הנאשם מול עדותו של השוטר בפני, אדגיש כי תיאור הנאשם  עצמו את דרך ביצוע השיחה מהווה עבירה לפחות על שתי תקנות מתקנות התעבורה ואסביר את דברי:

תקנה 28 (ב) בסעיף קטן 1 קובעת כך:

"בעת שהרכב בתנועה הנוהג ברכב לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית"

ובהמשך התקנה מוגדרת דיבורית באופן הבא:

"התקן המאפשר שימוש בטלפון בלא אחיזה בו ובלבד שאם ההתקן מצוי בטלפון, הטלפון יונח ברכב באופן יציב המונע את נפילתו"

המשמעות הפרקטית של החוק כי כי אדם הנוהג ברכב רשאי לשוחח בשיחה טלפונית ככל שאין לו כל אחיזה במכשיר טלפון בזמן השיחה ,בין אם באמצעות ידיו ובין אם באמצעות רגליו או כל חלק אחר של גופו, ובכלל זה אחיזת הטלפון עם הכתף והראש בלבד.

החוק ברור וחד - אסורה כל אחיזה של טלפון בזמן השיחה או בזמן הנהיגה ללא כל קשר לשיחה.

אם לא די בכך, הרי שככל שהמדובר במערכת משולבת בה הטלפון עצמו באמצעות שידור בלוטוס הופך לחלק מהדיבורית (שכן ללא קירבת הטלפון אין כל יכולת פעולה עצמאית לדיבורית), הרי שבמצב זה מוסיף ומדגיש המחוקק כי חובה להניח את הטלפון ברכב באופן יציב שימנע את נפילתו.

הנאשם במקרה שבפני הסכים כי היה במהלך נהיגה, הסכים כי היה במהלך שיחה (אף שרכיב זה אינו נחוץ כלל להוכחת העבירה), והסכים כי במהלך הנהיגה הוחזק הטלפון הנייד בין רגליו.

במצב זה המדובר באחיזה שלא כדין במכשיר טלפון בזמן נהיגה ואם אתייחס לטלפון שקושר לדיבורית כחלק ממערכת הדיבורית הרי שחובה נוספת הייתה על הנאשם לייצב את הטלפון באופן שימנע את נפילתו מה שבהכרח לא התרחש בפרשה שבפני.

כך שבין אם אחז הנאשם את הטלפון עם רגליו ובין אם הניחו על מושבו בין רגליו ללא אחיזה אך ללא אבטוחו - פעל הוא בניגוד לקבוע בתקנה 28(ב) בתקנות התעבורה.

מעבר לכך, ואף שלא הואשם הנאשם בביצוע עבירה נוספת, הוכח מדברי הנאשם כי פעל בניגוד לקבוע בתקנה 26(4) לפיה:

"אדם שמתקיים בו אחד מאלה לא ינהג רכב -  הוא במצב השולל ממנו את השליטה ברכב או את ראיית הדרך והתנועה בה"   

אני סבור כי אדם הנוהג ברכב כאשר הוא אוחז או מניח מכשיר טלפון נייד בין רגליו במהלך הנסיעה בהכרח מצוי במצב השולל ממנו מצב של שליטה ברכב אם וכאשר יכנס רכב זה למצב של בלימת חירום במהלכה עלול מכשיר זה להתעופף לעבר דוושות הרכב, עלול להסיח את דעת הנהג מביצוע פעולות חירום תוך שניות ואין בלבי כל ספק כי החזקתו של מכשיר כזה בדרך זו יוצרת סיכון.

המדינה כאמור לא האשימה את הנאשם בביצוע עבירה זו ולכן אמנע מהרשעתו בה, אך התנהלותו של הנאשם בפרשה זו לפי עדותו שלו עצמה, מהווה עבירה לפחות על תקנה 28(ב) בתקנות התעבורה שכן נעשה שימוש עם טלפון ברכב שלא בדרך אותה התיר המחוקק.